דרשה בהר

בפרשת השבוע, בהר, מתוארת מצוות השמיטה לפרטיה. לא רק מצוות השמיטה של שבע השנים, אלא גם מצוות השמיטה של שנת החמישים – היא שנת היובל. כששואלים "מה ענין שמיטה להר סיני", מתכוונים לשבת הזאת, שבת בהר, שבה מפורטת מצוות השמיטה לפרטיה ותמהים – למה דווקא המצווה הזאת מרכזית כאן? הרי כל המצוות ניתנו בסיני... למה דווקא את השמיטה מפרטים כל כך? מצוות השמיטה עצמה אינה רק שמיטת קרקע אלא גם שמיטת חובות, שכללו בעולם העתיק גם את מוסד העבדות, והיובל כולל גם מצוות שחרור עבדים, וחזרה מרגשת שלהם עם ילדיהם הביתה. היום כולנו בעד שחרור עבדים, ואולי גם היינו שמחים אם היה אפשר למחוק משכנתאות למי שיש, או הלוואות אחרות מהבנקים (קשה לי לדמיין בנק שיסכים לקיים את מצוות שמיטת חובות, ועל זה יש ביטוי ביוונית - "קשה כמו בנק"). קל לנו לומר שהבנקים קשים. אנחנו מסמנים את הבנקים בתור ההם שלא בסדר, ואז העניין רחוק מאתנו. הם לא בסדר, אנחנו - בסדר גמור. בעולם העתיק לא היו בנקים שנתנו הלוואות, אלא אנשים פרטיים בלבד, וזה יכול ללמד אותנו כמה המצוות האלו של שמיטה קשות – אם יש לך אדמות אסור לך לעבוד אותן ולהנות מהפרות שלהן, ואם יש לך אנשים שחייבים לך כסף, אתה אמור לוותר עליהם – כסף שלך, שנתת לאנשים בהלוואה, אתה צריך לוותר עליו! זה קשה מאוד!

מצוות השמיטה היו כל כך קשות, שרוב הזמן התחמקו מלקיים אותן. הפרוזבול היה אמצעי לעקוף את שמיטת הכספים ולגבות חובות, ואת שמיטת הקרקע עקפו על ידי מכירה של הקרקע לנוכרי. אז התורה הקדומה שלנו הציבה בסיני רף גבוה שלא עמדנו בו כמעט מעולם. איך קוראים לרף כזה שלא עומדים בו אף פעם? ביוונית ואנגלית קוראים לזה אידאל. אידאה. השמיטה היא אידאה של שחרור, רעיון של שחרור. נקודת שאיפה. וזה מה שאלוהים רוצה מאתנו בהר סיני, מצווה ראשונה מפורטת לפרטיה – מצווה של חרות ושחרור. יש אומרים שאפילו המצווה הזו של שמיטה הייתה התניה לקבלת התורה – קודם קיבלו עליהם שמיטה ואז קיבלו את התורה. אידאות הן חשובות בחיים. יש לנו הרבה אידאלים ביהדות – ערבות הדדית, גמילות חסדים, תיקון עצמי, תיקון עולם, רדיפת שלום. אנחנו לא יכולים להשיג את כל האידאות, יש מציאות, יש פרנסה, יש משפחה, יש פרטנרים לשלום ולפעמים אין. אבל אידאלים הם כאלה שאנחנו מסתכלים אליהם ושואלים את עצמנו – איך אנחנו מגיעים לשם, אל האידאל שבראש הר סיני? אנחנו פה למטה, ובהר סיני אומרים לנו מה האידאל. האידאל הוא שיש מספיק לכולם, שאף אחד לא עבד, שאף אחד לא חייב שום דבר, שהאדמה נחה ומתחדשת כל שבע שנים וגם האדם שעובד אותה נח כל שבע שנים. זה אידאל נהדר, אידאל שראוי להתמודד איתו, אידאל שראוי לחפש דרכים להגשים אותו. אולי לא נגיע אל ראש ההר, אבל אולי נצליח לעלות קצת. אולי זה ענין שמיטה בהר סיני. שבת שלום