מהי תפילה, ולמה יהודים מתפללים?

אני ניגש בחיל ורעדה לנסות להשיב על השאלות האלה. גם כי השאלות גדולות, וגם כי יש להן הרבה מאוד תשובות.

התנא רבי יוסי בן חנינה, איש קיסרין (היא קצרין העתיקה שברמת הגולן), מלמד אותנו שלתפילה שלושה מימדים: הראשון הוא מימד העמידה בפני הקדוש ברוך הוא, השני הוא מימד השיחה, והשלישי הוא מימד הפגישה. את שלושת מימדי התפילה מלמדים אותנו שלושת אבותינו אברהם יצחק ויעקב. אברהם יצא לעמוד לפני הקב"ה, יצחק יצא לשדה לשוח עימו, ויעקב פגש במקום בו התפללו אבותיו (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ו עמוד ב).

"עמידה" היא שמו של החלק המרכזי של תפילת ימינו, תפילת שמונה עשרה הברכות, שהיא קדומה ובת כאלפיים שנה. העמידה יש בה פן של הכנעה ופן של שאלה. מצד אחד "דע בפני מי אתה עומד", משפט אח למשניה "ולפני מי אתה עתיד לתת דין וחשבון" (ר' עקביא בן מהללאל, משנה אבות פרק ג' משנה א). הפן שני של העמידה הוא השאלה הכפולה, השאלה הלא פתורה מול מי אנחנו עומדים בתפילה, והשאלה הלא ברורה תמיד – איך אנחנו עומדים. מהי העמידה שלי הבוקר בתפילת השחרית, מהי העמידה שלי בצהרי היום בתפילת המנחה, ומהי העמידה שלי בערבית, תפילת הערב? הרי הן לא אותה עמידה. בשאלות האלה אני מנסה לרמוז שהאדם עומד לא רק מול אלוהיו אלא גם מול עצמו.

גם ל-"שיחה" פנים רבות. מחד, אדם משיח לפי תומו, מהרהורי ליבו. יש בתפילה מרחב שבו אדם מפנה מקום למחשבות שלו. מנסה לרגע להניח לטרדות היום, כופה על עצמו הפסקה מהרעש, הצלצולים, הנקישות על הדלת, ההתראות במכשיר הנייד, ומפנה קצת מקום לקול הפנימי שנאלם דום הרבה פעמים בשצף הקולות החיצוניים. מרחב התפילה הוא מרחב פתוח לאדם, לבקש כל שליבו חפץ מהקב"ה, להודות לו על כל הטובות שיש לו בחייו, ביומו, מפתח לחם, קורת גג, משפחתו, בריאותו, צלילות דעתו, חבריו ועוד ועוד חסדים עד אין סוף. שיחה טובה, אמיתית, יש בה גם מימד של שתיקה והקשבה. אולי לכן חלקים משמעותיים בתפילה הם חלקים שבשתיקה. יש בהם מקום לאדם לברר פנימה, לעיין בתוך נפשו, להשיב על השאלות הפשוטות "מה אני מבקש הבוקר הזה", "על מה אני מודה", "לרפואת מי אני מיחל בזה הרגע". מתוך כך אפשר לשאול, האם אדם שאינו מאמין באלוהים יכול להתפלל?נדמה לי הקטן שהוא יכול. מתוך האמונה שבכל אדם יש ניצוץ של קדוש, צלם אלוה ממעל, חלקיק רוחני מאור הגנוז, אור שבעת הימים, הטוב שבטוב, נשמה טהורה וזכה שגם אם החיים הכהו ושרטו את זכוכית הבדולח העוטפת אותה – עדין הניצוץ שם. עדיין יכול אדם שאין אלוהים בשכלו ובתפישת עולמו לפנות מרחב כדי לשוחח עם עצמו, להקשיב לקול הפנימי, לנשמה שלו.

הפגישה היא בעיני פן של השיחה. פגישה היא רגע בו פנים רואות פנים. "כי לא יראני האדם וחי" כתוב בשמות ל"ג כ', אז אי אפשר לראות את אלוהים, אבל לפגוש אותו, ולראות פנים של האלוהות (במילותיו של ספינוזה זצ"ל) – אפשר גם אפשר. לרגע, לפרקים, לא בכל תפילה, לא בכל רגע מהחיים, אבל לפעמים אנשים פוגשים את האלוהים שלהם, לפעמים יש רגע ברור של תשובה שמתגלית, של איתות מלמעלה ויש אנשים שהולכים בעולם ורואים את אלוהים וטוב בכל מקום, בכל נשמה ובריה שהם פוגשים בדרך. כשאני מסתכל בעיניהם של החתולים החשדנים המבקרים בגינת ביתי, אין לי ספק שיש להם נשמה, וכשכלב מקשקש בזנבו וקופץ לי על הירך, אני יודע שהנשמה שלו מבקשת אהבה. הפגישה שבתפילה, כמו השיחה, גם היא בין אדם למקום ובין אדם לעצמו. אדם עלול לפעמים במרוצי החיים להתרחק מעצמו. הפגישה היא הזמנה לאדם להיות לרגע עם עצמו, ביחידות, גם אם הוא מתפלל בתוך קהל של חמישים, מאה או רבבה.

הלכתית, יש תלי תילין של הלכות תפילה, ודיוקים, וכוריאוגרפיה, ואפילו נוסחים מנוסחים שונים, מבחינת המילים וגם מבחינת הצלילים. ההלכה מבטאת זמנים שונים, ותפילות שונות של אנשים שונים, ומנסה לזקק את לב הענין, לעזור לאדם לדייק את תפילתו, ליצר את המרחב הזה שבו הוא יוכל לעמוד, ולשוחח, ולהפגש. מתפללים שלוש פעמים ביום חול, וארבע בשבת, ומותר גם יותר, מה שנקרא תפילת "נדבה". אדם מתפלל עבור עצמו ועבור אחרים, עבור קרובים ועבור רחוקים, והמהדרין מתפללים גם על אויביהם, שיתקנו דרכיהם וימצאו אור וימצא מנוח לנפשם ותמצא דרך השלום המשותפת עימם.

הקדיש שלנו הנאמר מספר פעמים בכל תפילה נחתם בבקשת שלום מעושה שלום במרומיו, ותפילת שמונה עשרה מסתיימת במילה שלום, ללמדנו לא רק כמה השלום הוא עיקר בתורת ישראל, אלא גם להזכיר לנו לנסות ללכת בדרכי שלום בעולם, לבקש את השלום ולרדפהו, במעשה היום יומי, בחיים הקטנים שלנו, בעבודה, בלימודים, בשכנות וגם במשפחה.

למה יהודים מתפללים? התשובה לשאלה הזאת שמורה אצל הקב"ה, שומע תפילות, שמסוגל להכיל מגוון כל כך עצום של תפילות, בקשות והודיות שונות. רק הוא בוחן כליות ולב, ושומע תפילה (גם זה כתוב בתפילה). יהודים מתפללים מתוך צורך פנימי, לפעמים כענין חברתי, לפעמים מתוך מסורת ושיגרה, לפעמים מתוך משמעת ולפעמים גם וגם. יהודים מתפללים לכל מיני דברים – לבריאות, לפרנסה, לשלווה, לזיווג, לשלום בית, להצלחות מסוגים שונים, למחילה, לאות תודה ועוד ועוד. כל אלה נקראות "כוונות התפילה", והתפילה הסדורה, המילים המודפסות, נועדו לאפשר מרחב שיתעל ויתן ביטוי לכוונות הפנימיות השונות כל כך והמשתנות כל כך מאדם לאדם.

תתקבלנה צלותהון (תפילותיהם) ובעותהון (בקשותיהם) של כל עם ישראל.

הרב יוסף ברוך פרומר. עומר התשפ"ג.