פרשת במדבר - מי בפנים ומי בחוץ

פרשת במדבר פותחת במפקד מפורט של שבטי ישראל על מנהיגיהם, מקומם בחניה הגאוגרפית במחנה ישראל, וכמובן - מספרם. בין הנמנים - גברים מגיל 20 בלבד ("יוצאי צבא" לתשומת לב מי שצריך לשים לב). עשר פעמים נמנו ישראל (מדרש תנחומא (בובר) פרשת כי תשא סימן ח), ובמקומותינו מונים בדרך כלל בראש השנה וביום העצמאות, והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מונה מעשה יום ביומו. מדוע מונים? הרי כולנו שווים, כולנו זהים, כולנו בני אדם - מה משנה הכמות?

המניה מזכירה לי את מסדרי הנוכחות הצבאיים. חניך תורן - תן השלמה. מי נמצא. מי כאן אתנו, מי בשמירה המגדל, מי בתורנות מטבח, מי בגימלים בבית, מי הלך למרפאה, מי בשיחה אצל המח"ט, מי במחבוש. בצבא זה חשוב כחלק מהאחריות הקבוצתית. לדעת איפה כולם. לדעת שאף אחד לא חסר. לדעת מה קורה עם כולם. זה בפלוגה הקטנה. ובעם ובמדינה למה זה חשוב? כי אם לא מונים, אפשר להחמיץ מישהו. אפשר לפספס קבוצה שזקוקה לעזרה. אפשר לחיות בתוך קבוצה הומוגנית של השבט שלך, בתוך איזו אשליה מתוקה ורכה, בלי להיות מודע בכלל לקיומו של האחר, שונה ממך, עם דגל אחר, צבע אחר, נשיא ומטה אחר, עולם אחר שאתה לא רואה בכלל. אז יש במניה הפרקטית חשיבות להכרות עם האחר, הכרה בקיומו, במנהיגים שלו ובדגל שלו. "גם אני כמו כל היהודים עסוק במספרים" - לא רק שישה מיליון, ולא רק 600 אלף שהיו בארץ ישראל כשהוקמה המדינה, מספר לעולם חוזר, כאותם 600 אלף קדומים שנכנסו לכנען, אלא גם "יש מנין?" - כי אנחנו זקוקים לאחר כדי להתפלל, וגם "יש מנדט?" כי כל מנדט קובע ומי שמוותר על השבט האחר בסוף נחלש ונחלש עד כדי העלמות. כי לוותר על האחר זה לוותר על חלק מעצמך הרחב יותר, כמו שנאמר "כולנו רקמה אנושית אחת חיה וגו'". ונקנח בפנינה לשבת באדיבות מחלקי המים האהובים, מתוך במדבר רבה פרשה א סימן יא

"אמר ר' פנחס אמר ר' אידי: מה כתוב בראש הספר? "שאו את ראש כל עדת בני ישראל". "רומם את ראש", "גדל את ראש" – לא נאמר, אלא "שאו את ראש". כאדם האומר לקוסטינר (לתליין): טול ראשו של פלוני. כך נתן רמז למשה: "שאו את ראש", שאם יזכו יעלו לגדולה, כמו שאתה אומר: "ישא פרעה את ראשך והשיבך על כנך". ואם לא יזכו, ימותו כולם, כמו שאתה אומר: "ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על העץ".

ר' פנחס מצטט את רב אידי הנושא את ראש ערך הבחירה, ובעצם לוקח צד בשאלה האם "כל עדת ישראל", שהיא עם ישראל - הוא עם סגולה בכל רגע נתון, או שמא הוא עם סגולה "על תנאי", כתלות במעשיו ובחירותיו. אפשר לקרוא את המדרש גם כמדרש על מנהיגותו של עם ישראל, כי "שאו את ראש כל עדת בני ישראל", ועל המנהיגות נאמר "שאו את ראש" העדה, שאם יהיו ראשי העדה ראויים ויזכו - יעלו לגדולה, ואם לא יזכו, ימותו כולם. כלומר - יתכן והניסוח העתיק של ר' אידי יוצא כנגד התפישה האדנותית של "לשלטון בחרתנו" בחינת מעשיהם יקרבום ומעשיהם ירחיקום וד"ל.